ה' מתבונן במציאות של משבר מוסרי עמוק, וירא כי אין איש צדיק והגון ברוב העם שיוכל לעמוד בפרץ. לנוכח מצב זה הוא עומד כביכול בתדהמה ותמהון לבב, וישתומם כי אין מפגיע, שכן לא נמצא מי שיתפלל על הגאולה או ייפרע מהחוטאים למען הצדק. מתוך חוסר האונים האנושי פועל ה' לבדו בכוחו העצמאי ונוקם באומות, וכך ותושע לו זרועו, שכן תשועת העם מגדילה את תפארתו של האדון המושיע את עבדיו. מכיוון שאין לבני האדם זכויות להישען עליהן, וצדקתו היא סמכתהו, ומידת החסד, הצדק וזכות האבות היא זו שתומכת בו לפעול למענם גם כשאינם ראויים לכך.
ישעיהו, פרק נ״ט, פסוק ט״ז
וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.