תחושת אובדן דרך עמוקה, חוסר אונים וייאוש עומדת במרכז תיאור זה, הממחיש את מצבם של ישראל בגלות ובמשבר. הדימויים מנגידים בין אור יום בהיר לבין עיוורון מוחלט, ומבטאים מצוקה פיזית, היסטורית ורוחנית כאחד.
המילה נְגַשְׁשָׁה מפורשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות של מישוש, בדומה לאדם המחפש את דרכו באפלה ונוגע בקירות כדי למצוא פתח או מוצא, מה שמשמש משל לחשכת הצרות והגלות [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מוצגת גישה שונה ולפיה המילה אינה קשורה למישוש, אלא נגזרת מהשורש נ.ג.ש (הגשה והתקרבות). לפי פירוש זה, העיוורים החוששים ליפול, ניגשים ונצמדים שוב ושוב אל הקִיר משום שהוא דבר יציב וקיים שניתן להישען עליו [אברבנאל].
הכפילות בפסוק, כַֽעִוְרִים לעומת וּכְאֵין עֵינַיִם, אינה מקרית וטומנת בחובה הבחנה דקה. אדם שהתעוור במהלך חייו זוכר את מבואות העיר ויכול למשש את דרכו במקומות המוכרים לו, אך מי שהוא "כאין עיניים" – כאילו מעולם לא היו לו עיניים – אבוד לחלוטין ואינו מכיר דבר. הדימוי מצביע על חיסרון כפול: לא רק שחסר אור הישועה של ה', אלא שגם אם האור היה קיים, העם אינו מוכן וראוי לקבלו, כאדם שאין לו עיניים כלל [מלבי"ם].
הפער המעצים את הטרגדיה מתואר במילים כָּשַׁלְנוּ בַֽצׇּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף. בעוד שבַֽצׇּהֳרַיִם (אמצע היום) האור מלא, ההליכה וההיתקלות במכשולים הן כבנֶּשֶׁף (חשכת הלילה). פרשנים שונים מסבירים ניגוד זה במספר רבדים:
ברובד הפיזי, עיוור ההולך ביום זוכה בדרך כלל לאדם אחר שינחה אותו, אך כאן אין איש שיראה את הדרך [מלבי"ם].
ברובד ההיסטורי, המשמעות היא שאפילו בזמנים שיש שלום בעולם, העם יושב בצער, בחרדה ובחשכת צרות [מצודת דוד].
ברובד הרוחני, האמת האלוהית מאירה ובהירה כשחקים, אך סמויי הלב והשכל נכשלים בה בשל עיוורונם הפנימי, שכן האור שסביבם אינו מסייע להם [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
סיומו של הפסוק, בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים, מציג מחלוקת מעניינת סביב משמעות המילה בָּאַשְׁמַנִּים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה קשורה ללשון שממה או מחשכים. לפיכך, הכוונה היא למגורים בקברים שוממים או במקומות חשוכים, מבלי יכולת לזוז. העולם למעשה סגור בעדם של ישראל כשם שהקבר סגור בפני המתים, שאינם רואים ואינם שומעים דבר [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
לעומת זאת, קיימת גישה ולפיה השורש של המילה הוא ש.מ.ן (והאות אל"ף נוספת בתחילתה). לפי פירוש זה, הפסוק יוצר ניגוד חריף וטרגי: בעוד ששאר אומות העולם או האנשים סביבנו חיים בטוב, ב"שומן" ובבריאות, אנו נמצאים ביניהם כמתים [רש"י, אבן עזרא, שד"ל, אברבנאל].