תמונת מצב קשה של חברה השקועה בעוולות, שבה הרוע אינו מעידה מקרית אלא טבע שני ומערכת משפטית מושחתת לחלוטין. הלהט לעשיית פשע חודר אל כל רובדי החיים, החל מהפעולה הפיזית, דרך המחשבה, ועד לתוצאות ההרסניות בשטח.
החלק הראשון מתאר את הלהט הפיזי לעשיית חטא. רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ מלמד על רדיפה אקטיבית אחר הרע [מצודת דוד, מצודת ציון]. ההרגל לחטוא הפך אצלם לטבע כה מושרש, עד שרגליהם רצות מאליהן אל הפשע ללא כל צורך במחשבה תחילה או בהתלבטות [מלבי"ם, חומת אנך].
מכאן הם עוברים למעשה עצמו: וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי. הם אינם ממהרים רק אל מקום הפשע, אלא מזדרזים לבצע את הרצח עצמו מבלי להסס [מלבי"ם]. הפרשנים מזהים כאן קריסה מוחלטת של מערכת הצדק. בעוד ששופטים הדנים בדיני נפשות מחויבים להמתין, לשקול היטב ולחפש זכות לנאשם, השופטים הללו פועלים בהיפוך גמור ומזדרזים להוציא להורג אנשים חפים מפשע [רד"ק, חומת אנך]. זריזות זו מאפיינת גם את עדי השקר, שרצים להעיד עדות שקרית ולשפוך דם באותה התלהבות שבה אדם צדיק משתדל לעשות את רצון ה' [אברבנאל].
הרוע אינו נעצר במעשה הפיזי, אלא נובע מהשחתה עמוקה של השכל. מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן מלמד כי מחשבתם מסכימה לחלוטין עם מעשיהם הרעים [מלבי"ם]. בהקשר המשפטי, הדבר מכוון כלפי עורכי הדין ונציגי בעלי הדין, המעמידים פנים שהם מעיינים בספרי החוק כדי להוציא את הצדק לאור, אך בפועל כל מחשבותיהם מוקדשות למניפולציות, לעמל ולשקר [אברבנאל].
התוצאה ההרסנית של התנהלות זו ניכרת בסוף המשפט: שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם. המילה שֹׁד משמעותה גזל ושדידה, והמילה בִּמְסִלּוֹתָם מתייחסת לדרכים ולנתיבים [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבכל מקום שבו הם הולכים, דרכיהם מבוססות על הרס וגזל. מנגד, יש המפרשים כי הכינוי מתייחס למחשבות עצמן, כלומר השכל סלל לעצמו כביש קבוע וכבוש שמוביל את הרעיון אך ורק אל השוד וההרס [אבן עזרא, מלבי"ם]. בהיבט של דיני ממונות, במקום שהצדדים יפנו לדרך של שלום, פשרה או משפט צדק, מטרתם היחידה של התובע והנתבע היא לשדוד ולהרוס זה את זה [חומת אנך, אברבנאל].