התפרקות מוחלטת של הסדר החברתי והמוסרי משתקפת מבעד למילים אלו. זוהי מציאות שבה השחיתות מחלחלת מהמרחב הציבורי הרחב ועד לרמת חייו של הפרט.
על המילים דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ מסבירים הפרשנים כי אנשים אלו אינם מכירים את נתיב השלום משום שמעולם לא הלכו בו, ובכל מקום שאליו הם מגיעים הם מותירים אחריהם חוסר שלווה [מצודת דוד, רד"ק]. המונח דֶּרֶךְ מתייחס לדרך המלך הציבורית והקבועה, המייצגת את הנימוסים והחוקים שנועדו לשמור על סדר ושלום בין בני אדם בחברה מתוקנת, אך הם נטשו את ההנהגה הכללית הזו לחלוטין [מלבי"ם].
בהמשך, נאמר וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם. המילה בְּמַעְגְּלוֹתָם פירושה שביליהם ודרכי חייהם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והכוונה היא שאין בדרכיהם שום צדק, יושר או משפט אמת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. ביאור ייחודי מציע כי ה"מעגל" הוא דרך צדדית וסיבובית, המשמשת לרוב חבורות של שודדים ואנשי שוליים. בדרך כלל, אפילו בתוך כנופיות פשע ישנו קוד התנהגות פנימי וכללים לחלוקת שלל, אך אנשים אלו כה מושחתים עד שאין להם משפט ויושר אפילו בתוך הקבוצות הסגורות שלהם, ואיש עושק את רעהו [מלבי"ם].
ההשחתה ממשיכה להעמיק אל מישור האדם הבודד: נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם. המילה נְתִיבוֹתֵיהֶם מתייחסת לשבילים של היחיד, ואילו עִקְּשׁוּ משמעו שעשו אותם עקומים ומעוקלים [מצודת ציון, מלבי"ם]. מדוע עיקמו את דרכם? גישה אחת מסבירה כי מדובר בפעולה זדונית ומכוונת כלפי חוץ: הם עיוותו את הדרכים כדי להכשיל בהן בני אדם תמימים ולשדוד אותם [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי זהו תהליך של הרס עצמי: הם עיוותו את דרכיהם המוכרות עבור עצמם, ובסופו של דבר הם אלו שייכשלו ויפלו בהן [רש"י, רד"ק, אבן עזרא].
כתוצאה ממציאות מעוותת זו, כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם. המילה דֹּרֵךְ פירושה הולך ופוסע [מצודת ציון]. כל מי שצועד בדרכים אלו, או מנסה ללכת בעקבותיהם וללמוד ממעשיהם, לא ימצא שלום [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], שכן אלו נתיבים שבהם אורבים שודדים וסכנות בכל פינה [מצודת דוד].