הריחוק הנחווה בין האדם לבוראו אינו נובע מחוסר יכולת אלוהית להושיע, אלא ממעשי האדם עצמו היוצרים חיץ מלאכותי. המילים כִּי אִם באות להדגיש כי זוהי הסיבה היחידה והבלעדית להתעלמות האלוהית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ההתנהגות הקלוקלת היא שגורמת לכך שעֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם, כלומר, המעשים הרעים מתפקדים כמחיצה החוצצת ומונעת את הקרבה בין הצדדים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
ישנה הבחנה מהותית בין סוגי הפגמים המוזכרים בפסוק. בעוד המילה עֲוֹנֹתֵיכֶם מייצגת חטאים של כפירה והכחשה היוצרים חומת הפרדה מוחלטת המונעת קרבה משני הכיוונים, המילה וְחַטֹּאותֵיכֶם מתייחסת לעבירות הנובעות מיצר התאווה. חטאים אלו אינם יוצרים נתק מוחלט בין האדם לה', אלא גורמים לכך שה' יסתיר את פניו ולא ישמע את תפילתם [מלבי"ם].
לגבי סוף הפסוק, הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחטאים הם אלו שגרמו לה' להסתיר את פניו מכם באופן אקטיבי, כך שלא ישמע את צעקתכם. הכתוב משתמש כאן בלשון בני אדם, ומתאר את ה' כביכול כאדם המסתיר את פניו ואוזניו כדי שלא לראות ולשמוע [אבן עזרא]. הסתרת הפנים אינה מתארת ענן או מחיצה פיזית ממשית החוסמת את הראייה, שהרי הפסוק מסתיים במילה מִשְּׁמוֹעַ, ומחיצה פיזית מעכבת ראייה ולא שמיעה; מכאן שסוף הפסוק משמש כהסבר למשל המופיע בתחילתו, ולפיו החטאים הם הגורם הרעיוני לכך שה' בוחר להסתיר את פניו [שד"ל].