חברה שבה האמת נעדרת לחלוטין מכל רובדי החיים נידונה לחיות במציאות של שקר, החל מהיחסים שבין אדם לחברו, דרך מערכת המשפט ועד לקשר שבין האדם לבוראו. נביבות זו אינה מתבטאת רק במעשים, אלא גם במחשבות ובתכנונים שהופכים למציאות הרסנית.
קריסת היושר החברתי והמשפטי ניכרת היטב. המילים אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק מתפרשות בכמה אופנים. הגישה המרכזית רואה בכך תיאור של חברה שבה איש אינו מוכיח את רעהו ביושר [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם], או שפניותיהם ותביעותיהם המשפטיות של אנשים זה כלפי זה מבוססות על שקר ותרמית [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת על הפן הרוחני, ולפיהם אין אדם שפונה ומתפלל אל ה' בכנות ובכוונת הלב [מצודת דוד, רד"ק].
השחיתות ממשיכה אל כותלי בית המשפט והוויכוח הציבורי, שכן וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה. יש המסבירים כי השופטים עצמם מעוותים את הדין [מצודת דוד, רד"ק], ואחרים טוענים כי בעלי הדין, התובע והנתבע כאחד, מתווכחים ביניהם בחוסר כנות ומרמים זה את זה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת לוקחת זאת לתחום האמונה, ומתארת מצב שבו אין מי שמתווכח נאמנה כנגד אלו הכופרים בה' [מלבי"ם].
התנהלות זו נובעת מתוך בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא. המילים תֹּהוּ ושָׁוְא מציינות דברים חסרי כל ממשות [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי בני האדם נשענים על הבטחות שווא ודיבורים שקריים, תוך שהם מבטיחים הבטחות שאין בכוונתם לקיים [אבן עזרא, מצודת דוד]. אדם מדבר שקר עם חברו ובוטח בכך שהדבר לא יתגלה, אך זהו ביטחון הבל, שכן מעשיו גלויים לפני ה' וסופם להיחשף [רד"ק]. התוכחה כאן אינה מופנית רק כלפי עצם החטא, אלא גם כלפי חוסר התועלת והריקות שבדיבורים אלו [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש המבארים מילים אלו על כופרים המבססים את טענותיהם על הנחות יסוד שקריות וחסרות שחר [מלבי"ם].
תהליך יצירת החטא נחתם בדימוי ציורי: הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו משל המדמה את המחשבה והתכנון להיריון, שכן המילה הָרוֹ נגזרת מהמילה הריון, ואת הדיבור או המעשה הרע ללידה עצמה. דימוי זה מדגיש כי עשיית הרע אינה תוצר של הזדמנות מקרית, אלא פרי של תכנון מוקדם ומחשבה זדונית [מצודת דוד]. בהקשר הרעיוני, ההיריון מסמל את הנחות היסוד המטעות, והלידה היא התולדה והמסקנה הכוזבת המכחישה את מציאות ה' [מלבי"ם].