לעתיד לבוא, צפויה התעוררות עולמית של יראה והכרה בגדולת הבורא, שתנבע מהתנגשות דרמטית בין כוחות הרסניים לבין התערבות אלוהית. תהליך זה יקיף את העולם כולו, ממזרח ועד מערב, ויוביל לניצחון אלוהי מוחלט על כוחות הרשע או הצרות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים וְיִֽרְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ מתארות מצב שבו העולם כולו יפחד ויעריץ את ה'. עם זאת, קיימת מחלוקת לשונית לגבי פשר המילה וְיִֽרְא֤וּ: יש המפרשים אותה כלשון פחד ויראה, ויש המפרשים אותה כלשון ראייה חזותית [אבן עזרא, מנחת שי, מצודת ציון]. חלוקה מעניינת בין המזרח למערב מציגה התייחסות לפיזור הגלויות. במזרח, לשם גלו עשרת השבטים, יתרחשו הנסים תחילה ולכן הם יראו מקרוב את כְּבוֹדוֹ. לעומת זאת, במערב, מקום גלות יהודה ובנימין, ישמעו על הנסים ממרחק ועל כן יחוו את שֵׁ֣ם ה', המייצג את פעולותיו ומעשיו בעולם [מלבי"ם, אבן עזרא].
הגורם לאותה יראה עולמית טמון בחציו השני של הפסוק: כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר. הפרשנים נחלקים בזיהוי מהותו של אותו צָר. גישה אחת רואה בו תיאור של אויב פיזי ואכזר, דוגמת צבאות גוג ומגוג, אשר יפלוש לארץ ישראל בשטף אדיר ומהיר כמי נהר שוטפים [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה מפרשת את המילה במשמעות של צרה ומצוקה. לפי פירוש זה, מדובר בתקופה שבה הצרות ואנשי העוולה יתרבו ויתמידו כמו זרם בלתי פוסק של נהר, משבר עולמי חסר תקדים שיקדים את בוא הגאולה [רש"י, אבן עזרא, שד"ל]. מנגד, מוצג פירוש ייחודי לפיו המילה יבוא אינה מתארת הגעה, אלא שקיעה והיעלמות. לפיכך, האויב ישקע ויעלם כליל, כפי שנהר נשפך אל הים ואינו נראה עוד [רד"ק].
אל מול אותו נהר של אויבים או צרות, תתייצב ר֥וּחַ ה' אשר נֹ֥סְסָה בֽוֹ. למילה נֹ֥סְסָה ניתנו שלושה הסברים עיקריים. הראשון גוזר את המילה משורש נס. רוח ה' תתנשא בגובה ובתפארת, תחולל נסים, ותכה באויב כנושא דגל המוביל את המחנה [רש"י, רד"ק, שד"ל, אבן עזרא, מלבי"ם]. ההסבר השני מייחס למילה משמעות של ריקבון והרס, כלומר רוח ה' תאכל ותכלה את האויב מבפנים כפי שתולעת מכלה את העץ [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ההסבר השלישי גוזר את המילה מלשון מנוסה, ומלמד שרוח ה' תבריח את האויב ותניס אותו מן העולם [רד"ק].