תארו לעצמכם שאתם מנסים ללכת בתוך הבית כשיש הפסקת חשמל בלילה. הכול חשוך לגמרי, אי אפשר לראות שום דבר, ואתם מושיטים את הידיים קדימה כדי לא להיתקע בחפצים. זו בדיוק התחושה שעליה מדובר כאן. עם ישראל נמצא בגלות, עובר תקופה קשה מאוד, ומרגיש אבוד וחסר אונים.
התחושה היא שהם מחפשים את הדרך בחושך. המילה נְגַשְּׁשָׁה פירושה למשש בידיים, כמו אדם שנוגע שוב ושוב בכל קִיר סביבו כדי למצוא פתח או דרך לצאת מהצרות. המצב כל כך מבלבל, עד שמתארים אותו בשני שלבים. מצד אחד הם כַּעִוְרִים, כמו אנשים שלא רואים אבל אולי עדיין זוכרים קצת את הדרך ויכולים למשש מקומות מוכרים. מצד שני, המצב מרגיש אפילו קשה יותר, וּכְאֵין עֵינַיִם, כאילו מעולם לא היו להם עיניים והם אבודים לגמרי. זה מראה עד כמה הם מרגישים רחוקים מהאור ומההצלה של ה', וכמה קשה להם להיות מוכנים לקבל את העזרה הזו.
יצא לכם פעם להיתקע במשהו דווקא כשהיה אור בחוץ? כאן העם מרגיש שכָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם, אנחנו נופלים ונתקעים במכשולים באמצע היום המואר, בדיוק כַּנֶּשֶׁף, כמו בחושך של הלילה. כלומר, אפילו בזמנים שבהם יש שלום ושלווה בעולם, לעם ישראל עדיין עצוב וחשוך מבפנים בגלל הצרות.
בסוף, התחושה הקשה הזו גורמת להם להרגיש שהם נמצאים בָּאַשְׁמַנִּים, שזה מקום שומם, סגור וחשוך מאוד, כַּמֵּתִים, כמו אנשים שכבר אינם בחיים ולא יכולים לזוז או לראות דבר. העולם מרגיש להם סגור לחלוטין, והם זקוקים לתקווה שתעזור להם למצוא את הדרך החוצה אל האור.