קרה לכם פעם שחיכיתם וחיכיתם שמשהו ממש טוב יקרה, אבל בסוף המציאות הייתה מאכזבת? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם היו בגלות, רחוקים מהארץ שלהם. הנביא מדבר בשם העם כולו, והם מבינים שהקושי שהם עוברים קשור למעשים שלהם בעבר.
בגלל המצב הזה, הם מרגישים שמִשְׁפָּט רחוק מהם, כלומר שה' לא שופט את האויבים שהציקו להם. הם גם מרגישים שצְדָקָה לא מגיעה אליהם, והכוונה היא שהנחמה וההבטחות הטובות שהם כל כך מחכים להן פשוט לא מצליחות להשיג אותם. כדי לתאר את האכזבה הזו, הנביא משתמש בציור של אור וחושך. העם כל כך מקווה לישועה ועזרה, שדומות לאוֹר ולנְגֹהוֹת, כלומר להארה גדולה ומשמחת. אבל במציאות, הם חווים צרות שמרגישות כמו חֹשֶׁךְ ואֲפֵלוֹת.