ישעיהו, פרק נ״ט, פסוק ט׳

העם הגולה מודה כי סבלו הוא עונש צודק על חטאיו, ולכן הישועה מתרחקת ממנו. בשל היעדר זכויות רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וה' אינו נוקם באויביו, ומשום שהעם בורח מחסד ה', לֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה והנחמות אינן מתקרבות אליו. מציאות זו מובילה לייאוש ולהידרדרות מתמדת בציפיות לישועה. בתחילה אנו נְקַוֶּה לָאוֹר שלם של גאולה, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ של צרות וגלות. גם כאשר אנו מסתפקים במועט ומייחלים לפחות לִנְגֹהוֹת, כלומר להארה חלשה ונחמה חלקית, המציאות מחמירה ובָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ, בתוך עלטה מוחלטת ללא כל תקווה.