ישעיהו, פרק נ״ט, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שראיתם משהו לא בסדר, וכולם מסביב פשוט עמדו וחיכו שמישהו אחר יתקן את זה? תארו לעצמכם מצב כזה, אבל של עם שלם. ה׳ הסתכל על בני ישראל בתקופה קשה שבה אנשים לא התנהגו כמו שצריך, והוא ראה שאֵין אִישׁ. הכוונה היא שלא היה אפילו אדם אחד צדיק, הגון ומנהיג שיוכל לתקן את המצב ולהציל את כולם. לנוכח המצב הזה ה׳ וַיִּשְׁתּוֹמֵם, כלומר הוא היה מופתע ונדהם, ממש כמו אדם שעומד ושותק מרוב פליאה כשהוא רואה משהו לא הגיוני. למה הוא כל כך הופתע? כי הוא ראה שאֵין מַפְגִּיעַ, לא היה שום אדם שאפילו יתפלל, יבקש עזרה או ינסה להילחם כדי לעשות צדק. כשה׳ רואה שאין מי שיעזור ויתפלל, הוא מחליט לפעול לגמרי בעצמו. הכתוב אומר וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ, ה׳ משתמש בכוח העצום שלו כדי להושיע ולהציל את העם, בלי להזדקק לעזרה של בני האדם. ואפילו שלעם לא היו מספיק מעשים טובים שבזכותם מגיע להם להינצל, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ. מידת החסד והרחמים של ה׳ היא זו שתומכת בו ונותנת לו את הסיבה לעזור לנו, פשוט כי הוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו.