קרה לכם פעם שקראתם למישהו לעזרה, והוא לא ענה, ופתאום התחלתם לחשוב שאולי הוא פשוט לא שומע אתכם או שאין לו כוח לעזור? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. הם היו בצרה גדולה, התפללו וביקשו עזרה, אבל הרגישו ששום דבר לא קורה. מתוך ייאוש, הם התחילו לחשוב שאולי ה' מתעלם מהם.
אז הנביא מגיע ומסביר להם שזה בכלל לא נכון. הוא פותח במילה הֵן, כלומר דעו לכם, כדי להזהיר אותם לא לחשוב ככה. הוא מרגיע אותם ואומר לֹא־קָצְרָה יַד־ה'. הביטוי קָצְרָה יַד מתאר חולשה, והנביא מדגיש שהכוח של ה' לא נגמר. הוא חזק ויכול לעשות פלאים ולהציל אותם מהאויבים, בדיוק כמו שעשה בעבר. בנוסף, הוא אומר וְלֹא־כָבְדָה אׇזְנוֹ. האוזן של ה' לא אטומה, והוא שומע מצוין את כל התפילות והצעקות שלהם.
אז אם ה' גם שומע הכל וגם יכול להציל אותם, למה העזרה לא מגיעה? הנביא מסביר שהבעיה היא לא בה', אלא בעם עצמו. למרות שהם מתפללים, הם ממשיכים בדרך רעה. המעשים הלא טובים שלהם יוצרים סוג של מחיצה, ממש כמו ענן עבה שמסתיר את אור השמש. הקיר הזה מפריד בין העם לבין ה', וזה מה שגורם להם להרגיש בטעות כאילו הוא לא שומע או לא יכול לעזור להם.