קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, ובמקום לנסות להסתיר אותו או להמציא תירוצים, פשוט עמדתם והודיתם על כך באומץ? הנביא מדבר כאן בשם כל עם ישראל, ופונה אל ה' בווידוי אמיתי ועמוק שמגיע ישר מהלב. העם מבין את הטעויות שלו ומודה שהיו המון מעשים לא טובים, ולכן נאמר כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֙ינוּ֙. המילה נֶגְדֶּ֔ךָ מלמדת שהעם מבין שאי אפשר להסתיר שום דבר, וכל המעשים גלויים ומונחים ממש מול העיניים של ה'.
הנביא מזכיר שני סוגים של מעשים. המילה פְשָׁעֵ֙ינוּ֙ מתארת דברים לא טובים שאנשים עושים כלפי ה', והמילה וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ מתארת דברים לא טובים שאנשים עושים אחד לשני. מעניין לשים לב למילה עָ֣נְתָה, שמשמעותה להעיד. למרות שיש הרבה חטאים, המילה כתובה בלשון יחיד, כדי ללמד אותנו שכל מעשה לא טוב עומד בפני עצמו וממש מעיד על מה שעשינו. בסוף, העם אומר כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ, כלומר הם מודים שהם עדיין לא חזרו בתשובה שלמה ועזבו את המעשים האלה. המילים וַעֲוֺנֹתֵ֖ינוּ יְדַעֲנֽוּם מראות שהעם לוקח אחריות מלאה ואומר: אנחנו יודעים בדיוק מה עשינו, ועשינו זאת מתוך מודעות ובכוונה. זוהי ההתחלה האמיתית של לקיחת אחריות בדרך לתקן את הכל.