ישעיהו, פרק ס״א, פסוק י׳

ירושלים, או כנסת ישראל, מבטאת שמחה כפולה על היציאה מהגלות: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהֹוָה מציין את השמחה החיצונית והגלויה על מידת הרחמים, בעוד תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי מבטא גילה פנימית ועמוקה על מידת הדין שזיככה אותה בייסורים. שמחה זו נובעת מההדר המלכותי שה' מעניק לעמו, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע המותאמים לגוף ומסמלים ישועה פרטית וטהרה, וכן מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, כלומר עטיפה בבגד עליון ורחב המייצג הצלחה פומבית הגלויה לכל העמים. שיא הפאר מדומה ליופיים של בני זוג ביום חופתם, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר הלבוש בבגדי שרד מפוארים ככוהן גדול, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ אשר מתקשטת בתכשיטיה. דימוי כפול זה משקף את השילוב בגאולה בין הישועה שהיא מתנת חינם מאת ה', לבין כנסת ישראל המביאה עמה את זכויותיה ומתקשטת לקראתו.