זעקת השמחה העולה מן המילים מקפלת בתוכה את ההתלהבות העצומה של הגאולה העתידית, ומציגה מהפך רוחני ופיזי כאחד. האומה, שיוצאת מאפלת הגלות, מתעטפת בהדר מלכותי וכהני מאת ה', ומשולה ליופיים המרהיב של חתן וכלה ביום חופתם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדוברת כאן היא העיר ירושלים או כנסת ישראל, המבטאת את שמחתה עם היציאה מן הגלות. הכפילות בלשונות השמחה, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ לעומת תָּגֵל, מצביעה על רבדים שונים של חוויה. יש הסבורים כי שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ מתייחס לפעולות החיצוניות והפומביות של השמחה, בעוד שצירוף המילים תָּגֵל נַפְשִׁי מכוון לגילה פנימית ועמוקה של הלב על טובה חדשה ולא צפויה [מלבי"ם, אהבת יהונתן]. פרשנים אחרים רואים בכפילות זו ביטוי לשמחה כפולה: בעולם הזה ובעולם הבא [אדרת אליהו], או אפילו שמחה על עצם הזכות לעבוד את ה' מתוך שמחה [חומת אנך].
הבדל מהותי נוסף טמון בשימוש בשמות ה'. השמחה בַּה' מייצגת את מידת הרחמים המביאה שמחה שלמה לגוף ולנפש, או את ההכרה בה' כבורא הכל. לעומת זאת, השמחה בֵּאלֹהַי מייצגת את מידת הדין או את ההשגחה הפרטית. הנפש, בהיותה עליונה, מסוגלת לשמוח אפילו בייסורי הגלות שעברה, מתוך הבנה שמידת הדין היא זו שזיככה אותה והובילה אותה לזכות בגאולה [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
כדי לתאר את ישועת ה', נעשה שימוש בדימוי של לבוש, כאילו ה' עצמו עוטף את עמו בבגדי מלכות, כפי שמלך מלביש את עבדו האהוב [אברבנאל]. קיימת הבחנה דקה בין סוגי הלבוש: בִּגְדֵי־יֶשַׁע הם בגדים הנלבשים על הגוף ותפורים למידתו המדויקת של האדם, והם מסמלים את הישועה הפרטית והאישית. לעומתם, מְעִיל הוא בגד עליון ורחב שבו האדם מתעטף (ומכאן המילה יְעָטָנִי שמשמעותה עטיפה). לכן, הצירוף מְעִיל צְדָקָה מסמל את ההצלחה, התוקף והצדקה שיהיו גלויים וברורים לעיני כל העמים [מלבי"ם, שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הבגדים הללו מסמלים גם את הטהרה הרוחנית ואת המצוות שמקיפות את האדם ושומרות עליו [אהבת יהונתן].
שיא הפאר מתואר דרך דימוי עולם החתונות. כֶּחָתָן אשר יְכַהֵן פְּאֵר – משמעותו חתן הלבוש בבגדי שרד מפוארים ועומד בראש המסובים, בדומה לכוהן גדול לבוש בבגדי כהונה הדורים [רש"י, רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ]. מולו ניצבת הכַּלָּה אשר תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, כלומר מתקשטת בתכשיטיה ובעדיים הקשורים על צווארה [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. דימוי כפול זה משקף את השילוב שבגאולה: החתן המקבל את בגדיו המפוארים כמתנה, מסמל את הישועה שהיא מתנת חינם מאת ה', בעוד הכלה העונדת את תכשיטיה שלה, מסמלת את ישראל המביאים עמם את זכויותיהם ומעשיהם הטובים [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בחתן המכין את הפאר משל לה' עצמו, ובכלה משל לכנסת ישראל המתקשטת לקראתו [אברבנאל].