תארו לעצמכם את היום הכי שמח שאתם יכולים לחשוב עליו, יום שבו כל העצב נעלם ורק דברים נפלאים קורים. כך בדיוק ירגישו עם ישראל והעיר ירושלים כשתגיע הגאולה ונצא מן הגלות. השמחה תהיה כל כך עצומה עד שהיא מתוארת בשני אופנים שונים. מצד אחד נאמר שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, שזו שמחה גדולה שרואים מבחוץ וכולם יכולים להבחין בה. מצד שני נאמר תָּגֵל נַפְשִׁי, שזו שמחה פנימית, שקטה ועמוקה ממש בתוך הלב.
כדי להסביר כמה הישועה הזו מיוחדת, היא נמשלת לקבלת בגדים מפוארים ממלך. ה' בכבודו ובעצמו מלביש אותנו בבִּגְדֵי־יֶשַׁע, שהם בגדים מיוחדים של הצלה שתפורים בדיוק למידה שלנו. מעל הבגדים האלו הוא עוטף אותנו, וזו המשמעות של המילה יְעָטָנִי, במְעִיל צְדָקָה. המעיל הוא בגד עליון ורחב שכל העמים יכולים לראות, והוא מראה לכולם את ההצלחה הגדולה שלנו.
יצא לכם פעם לראות כמה יפים חתן וכלה ביום החתונה שלהם? אנחנו נהיה כֶּחָתָן שלבוש בבגדים יפים ומכובדים ממש כמו כוהן גדול, ולכן נאמר עליו יְכַהֵן פְּאֵר. במקביל נהיה גם כמו כַּלָּה אשר תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, כלומר מתקשטת בתכשיטים המבריקים שלה. הדימוי המקסים הזה בא ללמד אותנו משהו חשוב: ממש כמו שהחתן מקבל את בגדיו המפוארים במתנה, כך אנחנו מקבלים את הישועה כמתנת חינם מאת ה'. וכמו שהכלה עונדת את תכשיטיה שלה, כך גם אנחנו מביאים איתנו את המעשים הטובים שלנו שמקשטים אותנו ומאירים למרחקים.