ישעיהו, פרק ס״ב, פסוק א׳

קרה לכם פעם שראיתם מישהו שאתם אוהבים נמצא בצרה, והרגשתם שאתם פשוט לא יכולים לשתוק או לשבת בחיבוק ידים? זה בדיוק מה שמרגיש ה׳ כשהוא רואה את עם ישראל סובל בגלות. ה׳ מבטיח שהוא לא יישאר אדיש למצב הקשה של העם שלו. הוא מזכיר את צִיּוֹן ואת יְרוּשָׁלִַם. צִיּוֹן מסמלת את הצד הרוחני, כמו בית המקדש והאמונה, ואילו יְרוּשָׁלִַם מסמלת את העיר עצמה ואת האנשים שגרים בה. כדי להביא את הגאולה, ה׳ מכריז: לֹא אֶחֱשֶׁה וגם לֹא אֶשְׁקוֹט. המילה אֶחֱשֶׁה פירושה לשתוק, והמילה אֶשְׁקוֹט פירושה לנוח. ה׳ מבטיח שהוא לא ישתוק, אלא יוכיח לכולם שעם ישראל צודק, והוא גם לא ינוח, אלא יפעל באמת כדי להוציא אותנו מהגלות. עד מתי ה׳ ימשיך לפעול? עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. המילה כַנֹּגַהּ מתארת אור מבריק וזורח, כמו האור של תחילת הבוקר, והמילה כְּלַפִּיד מתארת עץ שבוערת בו אש גדולה וחזקה שאפשר לראות מרחוק. ה׳ אומר שההצלה של עם ישראל תהיה כל כך ברורה וגלויה, ממש כמו אש של לפיד שמאירה את החושך. כשהאור החזק והבולט הזה יאיר, כל הגויים בעולם יראו סוף סוף את האור הפנימי והמיוחד של עם ישראל.