הצהרה עזה ובלתי מתפשרת בוקעת מתוך החשכה של ימי הגלות, ומבטאת מחויבות מוחלטת לגאולת העם והארץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדובר כאן הוא ה' בכבודו ובעצמו, המכריז כי לא יוכל עוד לשאת את עלבון החורבן ולא יישאר אדיש למתרחש [רש"י, רד"ק, שד"ל, צאינה וראינה]. עם זאת, יש הסבורים כי הקול הדובר הוא קולו של הנביא המבקש להתפלל ולהרים את קולו למען עִירו [ביאור שטיינזלץ], או אפילו קולה של כנסת ישראל הזועקת מתוך הגלות [אבן עזרא].
ההכרזה מתחלקת לשני מישורים המיוצגים על ידי המילים צִיּוֹן ויְרוּשָׁלִַם. בעוד שיש הרואים בשמות אלו כפל לשון פיוטי המתאר את אותה העיר, כאשר ציון היא המצודה שבתוכה [רד"ק], פרשנים אחרים מצביעים על חלוקה מהותית. צִיּוֹן מסמלת את הממד הרוחני והפנימי, את מקום המקדש, הסנהדרין וצדקת האמונה, ואילו יְרוּשָׁלִַם מסמלת את הממד הפיזי והחיצוני, את המוני העם, העיר עצמה והישועה הלאומית [מלבי"ם, אברבנאל]. גישה נוספת מזהה את ציון עם מלכות בית דוד הממתינה לזמנה, ואת ירושלים עם חורבות העיר הממשיות שזעקתן עולה לשמיים ומאלצת את זירוז הגאולה [אהבת יהונתן].
כדי להביא את הגאולה השלמה, נדרשת פעולה כפולה: לֹא אֶחֱשֶׁה ולֹא אֶשְׁקוֹט. המילה אֶחֱשֶׁה משמעותה שתיקה, והמילה אֶשְׁקוֹט משמעותה מנוחה [מצודת ציון]. חוסר השתיקה מתייחס למאבק הרעיוני, להוכחת צדקתם של ישראל ולאי-ההשלמה עם העלבון שנעשה להם, בעוד שחוסר השקט מתייחס לעשייה המעשית והאקטיבית הנדרשת כדי להוציא אותם מן הגלות [מלבי"ם, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי המילה אֶחֱשֶׁה אינה מתייחסת כלל לדיבור, אלא מהווה ביטוי של שלילת ההתרשלות והעצלות מנקיטת פעולה [שד"ל].
מטרת הפעילות הבלתי פוסקת הזו היא עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. המילה כַנֹּגַהּ מתארת הארה וזריחה, ויש המזהים אותה ספציפית עם אורו של כוכב נוגה או עם עמוד השחר [שד"ל, אהבת יהונתן]. המילה כְּלַפִּיד מתארת עץ המעלה שלהבת אש גדולה הבוערת למרחקים [מצודת ציון]. המטרה היא שהצדקה והישועה יהיו כה מובהקות, עד שכל הגויים הרחוקים יראו אותן בבירור [רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה].
חיבור עמוק בין שני הדימויים חושף מערכת יחסים בין הצדקה לישועה. הנֹּגַהּ מאפיין אור חוזר שאינו עצמאי, בדומה לאור הירח, בעוד שהלַּפִּיד מפיץ אור חזק ועצמאי משלו. לפיד האש הבוער מסמל את הישועה הפיזית והגלויה שתאיר את חשכת הגלות. רק בזכות האור העוצמתי של ישועה זו, יוכלו אומות העולם להבחין ב"נוגה", באורה הרוחני והפנימי של צדקת ישראל, שהיה קיים כל העת אך נסתר מעיניהם [מלבי"ם]. לחלופין, הנֹּגַהּ מסמל התעוררות טבעית והדרגתית של העם לתשובה כעלות השחר, ואילו הלַּפִּיד הבוער מסמל התערבות אלוקית סוערת ופתאומית, המאלצת את העם לשוב למוטב כדי לזרז את הגאולה [אהבת יהונתן].