הנבואה מציגה את הגאולה העתידית של ירושלים וארץ ישראל מתוך דימוי עמוק של כלולות ונישואין. במקום מציאות של חורבן וגלות, מתוארת התחדשות מוחלטת של הקשר המשולש בין העם, הארץ וה'.
החלק הראשון של הפסוק מתמקד בקשר שבין העם לארצו. כאשר הנביא אומר יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ, רוב הפרשנים מסכימים כי השורש ב.ע.ל אינו מתייחס כאן למשמעות של אישות, אלא ללשון קניין, אחוזה והתיישבות. בני ישראל ישובו לקנות את הארץ, לפתח אותה ולהתיישב בה יחדיו בקביעות וללא פירוד [רש"י, מצודת דוד, שד"ל וביאור שטיינזלץ]. אבן עזרא מוסיף כי זהו משל לחזרת המלוכה והריבונות לישראל. שד"ל מסביר כי מאחר שירושלים מיוצגת במקרא כדמות אישה, אך טבעי שהנביא ישתמש בדימוי של חתן השמח עם כלתו הבאה תחת רשותו, כדי לתאר את שמחת הבנים השבים להיאחז בה.
הדימוי המדויק, כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה, טומן בחובו משמעויות נוספות על טיב החיבור המחודש לארץ. גישה אחת מדגישה את ההתאמה הטבעית והשלמה שבין ישראל לארצם. כל עוד אומות העולם שלטו בארץ, הדבר נחשב לזיווג שאינו ראוי ואינו מתקבל, בדומה לזקן הנושא בתולה. אולם חזרתם של ישראל לארצם היא החיבור הנאה והטבעי ביותר, כבחור הנושא בתולה [רד"ק וצאינה וראינה]. גישה אחרת מתמקדת בתחושת ההתחדשות וניקיון הכפיים. החזרה לארץ לא תהיה דומה לאדם המחזיר אליו את גרושתו, שאז האהבה אינה שלמה וישנם משקעים מהעבר. החיבור יהיה ראשוני ושלם, כאילו הארץ מעולם לא הייתה חרבה והעם מעולם לא גלה [מלבי"ם]. מנקודת מבט נוספת, כשם שחתן פטור ממצוות ביום חופתו משום שהוא שקוע כולו במצווה אחת, כך לעתיד לבוא יהיו ישראל שקועים לחלוטין בחיבורם הרוחני [אהבת יהונתן].
החלק השני של הפסוק, וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ, עובר לתאר את יחסו של ה' לירושלים. המילה וּמְשׂ֤וֹשׂ מתארת את השמחה העצומה וההתלהבות של חתן ביום חופתו [מצודת דוד]. ה' ישמח בעמו בשמחה של התחדשות, כפי שחתן וכלה שמחים בראשית דרכם המשותפת [רד"ק וביאור שטיינזלץ]. שמחה זו תהיה פומבית וגלויה, ותלווה בכריתת ברית חדשה שבה הצרות הראשונות יישכחו לחלוטין [מלבי"ם].
ישנו פירוש המוסיף נדבך של תהליך והכנה לקראת ייעוד זה. כשם שכלה עוברת ימי ספירה והיטהרות לפני שהיא לובשת לבנים ונכנסת לחופה, כך עם ישראל עובר את צרות הגלות כמעין ימי מירוק ותיקון. רק לאחר מכן, הם זוכים להגיע למדרגה העליונה של החיבור, שבה ה' ישמח עליהם כשמחת החתן על כלתו [אהבת יהונתן].