קרה לכם פעם שחיכיתם למשהו כל כך הרבה זמן, עד שפשוט לא יכולתם להפסיק לחשוב עליו? כשעם ישראל היה בגלות ורחוק מירושלים, אנשים לא שכחו אותה לרגע. הנביא קורא לאנשים האלה שֹׁמְרִים שניצבים עַל־חוֹמֹתַיִךְ. אלה לא שומרים רגילים שעומדים על חומות של אבנים, אלא אנשים ששומרים את ירושלים עמוק בתוך הלב שלהם. הם תמיד מצפים שהיא תיבנה מחדש ומתפללים עליה.
בדרך כלל, שומרים רגילים הולכים לישון ביום ושומרים רק בלילה, אבל השומרים המיוחדים של ירושלים מתפללים עליה כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּיְלָה, בלי הפסקה. הנביא אומר שהם לֹא יֶחֱשׁוּ, כלומר, הם לא ישתקו וימשיכו להתפלל. הוא קורא להם הַמַּזְכִּרִים אֶת־ה', כי הם כל הזמן מזכירים לה' את ההבטחה שלו לבנות את ירושלים. הנביא פונה אליהם ומבקש: אַל־דֳּמִי לָכֶם. הוא בעצם אומר להם: אל תעשו אפילו הפסקה קטנה בדיבור ובתפילה. בדיוק כמו שהשומרים לא נחים, כך גם אתם, אל תפסיקו לבקש ולהתפלל עד שירושלים תיבנה שוב.