ישעיהו, פרק ס״ב, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שעבדתם קשה מאוד כדי לגדל עץ פרי קטן בגינה, השקיתם וטיפלתם בו כל יום, ובדיוק כשהפירות הבשילו, מישהו זר הגיע ולקח את כולם. בעבר, זה מה שהיה קורה לפעמים לעם ישראל. הם עבדו קשה בשדות, אבל אויבים היו באים וגוזלים את האוכל שלהם. לכן, ה' נותן לנו נבואת נחמה משמחת ונשבע שהדבר הזה לא יקרה יותר לעולם. ה' נשבע בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, כלומר בכוחו הגדול ובגבורתו המוחלטת, שאף אדם לא יוכל לקחת מאיתנו את האוכל בכוח. הוא מבטיח אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וזוהי דרך מיוחדת להישבע שמשמעותה היא שאין שום סיכוי שהאויבים הקרובים יפלשו שוב כדי לקחת את התבואה והחיטה שלנו. בנוסף, ה' מבטיח וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ, כלומר גם אנשים זרים שגרים בארצות רחוקות לא ייקחו יותר את היין החדש שאנחנו מכינים מהענבים. כל האוכל והשתייה אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ, כלומר כל היבול שעבדתם כל כך קשה כדי לעבד, לאסוף ולהכין, יישאר רק שלכם, ואתם תזכו ליהנות ממנו בארץ בשלווה ובביטחון.