ישעיהו, פרק ז׳, פסוק ח׳

שאיפות הכיבוש של מלך ארם מוגבלות לתחומו, שכן כִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין, ואין לאויבים רשעים אלו כל זכות לשלוט בירושלים. לחלופין, ייתכן שהנביא מצטט כאן בלעג את שירי המלחמה של האויבים שהתפארו בשלטונם הנצחי. מול איומים אלו מובטח כי וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה, מניין המחושב מזמן נבואתו הקדומה של עמוס או מספר סמלי המייצג תקופה ארוכה, תתרחש המפלה. אז יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם, כלומר אפרים יישבר, יפחד וייפול ממעמדו עד שיחדל להיות עם, גורל שאותו אולי יחלוק יחד עם ארם.