כדי להרגיע את העם ואת המלך אחז, הנביא מבהיר ששלטון אויביהם מוגבל לשטחם בלבד ואין להם כל שליטה על ירושלים, שכן וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ. הישארותה של ממלכת אפרים תחת אותה הנהגה אמנם מעידה על רשעותה, אך לאור הגבלת כוחה דורש הנביא מיהודה להאמין לדברי ה', ושואל בתמיהה אִם לֹא תַאֲמִינוּ לנבואה. כאשר המלך בוחר לשתוק ולא לבקש אות מן השמיים, הנביא קוצף ומסביר שחוסר האמונה שלהם נובע מפגם פנימי, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ, כלומר רק בגלל שהם עצמם נעדרים אמונה הם מעיזים שלא להאמין לה'. נוסף על כך, טמונה כאן אזהרה לעתיד, לפיה ללא ביטחון בה' העם לא יוכל להתקיים ולהישאר חזק ויציב.
ישעיהו, פרק ז׳, פסוק ט׳
וְרֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹׁמְר֖וֹן בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ אִ֚ם לֹ֣א תַאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵאָמֵֽנוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.