האיום הנוכחי מצד מלכי ארם וישראל נראה מאיים, אך משבר חמור והרסני הרבה יותר עתיד להתרחש [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מכיוון שעל אף אזהרות הנביא, המלך אחז לא בטח בה' ובחר לקרוא לעזרת מלך אשור, ה' ישתמש באותה אימפריה עצמה כדי להעניש אותו ולהחריב את ארצו [מלבי"ם].
הנביא מפרט על מי תחול הפורענות באומרו עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ. המילה עָלֶיךָ מכוונת לאחז עצמו, שעליו יעלה ויצר תגלת פלאסר מלך אשור [מצודת דוד, רד"ק]. לעומת זאת, המילים וְעַל בֵּית אָבִיךָ מכוונות לבנו, המלך חזקיהו, שעליו יעלה סנחריב מלך אשור ויכבוש את כל ערי יהודה הבצורות [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי הכתוב נמנע במכוון מלהשתמש בביטוי "ועל בנך" מתוך כבוד לחזקיהו; מאחר שאחז היה רשע וחזקיהו היה צדיק, הכתוב מייחס אותו לבית דוד ולא לאביו. פלישה זו של סנחריב ליהודה תתרחש לאחר ששומרון ודמשק יגלו [אבן עזרא].
הכתוב מתאר את התקופה הקשה כיָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה. זוהי השוואה היסטורית לימי פילוג ממלכת בית דוד בימי ירבעם. מאז אותו פילוג, שהיווה משבר עצום בו החלו הרעות לבוא על ישראל, לא היו ימים קשים כפי שעתידים לבוא כעת [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. ההשוואה אינה מתייחסת רק לעוצם הנזק הפיזי, אלא בעיקר לגדולת האויב ולפחד העצום שייפול על העם [שד"ל]. בנוסף, כפי שבימי הפילוג אפרים נפרד מיהודה, כך כעת, עם פלישת אשור, יוכרעו שבטי אפרים לחלוטין [ביאור שטיינזלץ].
בסיום הפסוק, המילים אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר אינן מילים מיותרות, אלא באות לפרש ולזהות באופן מפורש מי הוא זה שיביא את אותם ימים רעים וחסרי תקדים [שד"ל, אברבנאל]. מלך אשור הוא שיעורר את הרעה הגדולה, יחריב את הארץ וישאיר רק את ירושלים במצור, עד שייעשה לחזקיהו נס ההצלה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].