לאחר תקופה של חורבן ושממון, צפויה נחמה גדולה המאופיינת בשפע כלכלי וחקלאי חסר תקדים עבור אלו ששרדו בארץ. ה׳ יעניק ברכה מיוחדת שבה מעט מאוד מקורות ייצרו כמות עצומה של תוצרת [אבן עזרא].
הברכה תתבטא בכך שמֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה. ייצור החלב יהיה כה נרחב, עד שאנשים יוכלו להרשות לעצמם לאכול חֶמְאָה, שהיא למעשה השומן המובחר המופרד מן החלב [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הפקת חמאה דורשת כמויות גדולות מאוד של חלב, והתהליך כולל את איסוף השומן ושפיכת מי החלב הנותרים. מתוך השפע העצום, האנשים כלל לא יחוסו על החלב הרגיל, אלא יסתפקו באכילת החמאה בלבד [רד"ק, מצודת דוד]. סיבה נוספת להכנת החמאה היא מעשית: חלב טרי אינו נשמר לאורך זמן, ומאחר שלא יוכלו לשתות את כולו, יאלצו להפוך אותו לחמאה כדי לשמרו. כמו כן, לא יהיה ניתן למכור את עודפי החלב כסחורה, שכן השפע יהיה נחלת הכלל ולכולם יהיה די חמאה ודבש משלהם, כך שלא יימצאו קונים [מלבי"ם].
ההבטחה לשפע זה מכוונת כלפי כׇּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. מדובר בצדיקים ששרדו את חרב סנחריב ונותרו בארץ לאחר שרוב העם גלה בימי חזקיהו [רש"י, רד"ק]. עבור פליטים אלו, זוהי בשורה גדולה של פרנסה ושובע לאחר ימי השממה הקשים, שכן השפע העצום יתחלק על פני אוכלוסייה קטנה יחסית [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. יחד עם החמאה, יזכו הנותרים גם לכמויות אדירות של דבש, דבר המזכיר ומשלים את הברכה הקדומה של ארץ זבת חלב ודבש [רד"ק].