המעצמות הגדולות של העולם העתיק מזומנות בהשגחה עליונה להתקבץ ולעלות על ארץ ישראל. באמצעות דימויים חיים של חרקים רוחשים, הנבואה ממחישה כיצד צבאות אדירים אינם אלא כלים המוכוונים בידי כוח עליון להוציא לפועל את הדין.
הנבואה מתייחסת לתקופה שבה סנחריב מלך אשור עולה למסע כיבוש נגד יהודה. הפרשנים מסכימים כי התיאור ממחיש את גיוסם של צבאות זרים עצומים הבאים לעזרתו, ומדגיש כי פלישה זו אינה מקרה היסטורי, אלא מהלך מכוון של השגחה אלוהית [אברבנאל].
הפעולה יִשְׁרֹק משמעה השמעת קול על ידי קיווץ השפתיים [מצודת ציון]. בהשאלה, ה' מסמן לצבאות, מעורר את רוחם וקורא להם להתקבץ במהירות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
הקריאה מופנית תחילה לַזְּבוּב, דימוי לצבא המצרי. ההשוואה לזבובים נועדה להמחיש את ההמונים הרבים, את קלות מרוצתם ואת נטייתם להתאסף יחד כהרף עין [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. הציון יְאֹרֵי מִצְרָיִם מתייחס לתעלות ולנהרות הרבים בארץ זו, שאינה ניזונה ממי גשמים אלא ממי הנילוס העולים ומשקים אותה [רש"י, מצודת דוד]. הקריאה מגיעה עד קצה היאורים, לרמז שאפילו עובדי האדמה המצריים ינטשו את מלאכתם ויצטרפו למערכה מתוך תאווה להשחית את ארץ ישראל [רד"ק].
לצד הכוחות המצריים, ה' קורא וְלַדְּבוֹרָה, שהיא סמל לצבא אשור. בניגוד לזבוב, הדבורה מייצגת גיבורי חיל תקיפים ועוצמתיים, הפוגעים באויביהם בעקיצות מכאיבות [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
אף ששני החרקים מייצגים כוחות צבאיים גדולים [ביאור שטיינזלץ], קיים מדרג ברור ביניהם: כשם שהדבורה חזקה מן הזבוב, כך ממלכת אשור הייתה חזקה ותקיפה ממצרים [מלבי"ם, אברבנאל]. המהלך הצבאי המשתקף כאן הוא שמלך אשור עבר תחילה במצרים, אסף משם כוחות וגולים, וצירף את כל ההמון המצרי הזה לעזרתו כדי לעלות יחד ולתקוף את בני יהודה [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל].