לאחר שנמסרה למלך אחז נבואה שלפיה מזימת אויביו תיכשל, המלך הגיב בשתיקה. שתיקה זו נבעה מחוסר אמונה בדברי הנביא, שכן אחז העדיף לפנות ולבקש עזרה צבאית ממלך אשור. בעקבות חוסר אמונה זה, ה' יוזם פנייה נוספת אל המלך [אברבנאל].
הביטוי וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז עשוי ליצור את הרושם שה' דיבר אל המלך באופן ישיר. עם זאת, הפרשנים מסכימים כי הדיבור לא נעשה ישירות, אלא הועבר לאחז באמצעות הנביא ישעיהו.
הסיבה שהכתוב מייחס את הדיבור ישירות לה', למרות שנמסר על ידי שליח, היא כדי להדגיש את המקור האלוהי של המסר. תופעה לשונית זו, שבה נאמר כי ה' מדבר אל אדם אך הכוונה היא לדיבור דרך נביא, מוכרת ממקומות נוספים במקרא [שד"ל, אבן עזרא].
גישה נוספת להבנת תחביר הפסוק מציעה כי יש לקרוא את הכתוב כאילו המילה "נביא" מובלעת בו, כלומר "נביא ה' הוסיף לדבר" [רש"י], או לחלופין, שה' הוסיף לדבר אל ישעיהו בעניינו של אחז [אברבנאל].