תמורה דרמטית עתידה להתחולל בנוף החקלאי, מעבר חד מכרמים יוקרתיים ומשגשגים לשממה פראית. שינוי זה משקף את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של זעזועים היסטוריים על תנובת האדמה ועל תזונת יושביה.
המונח אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף מתייחס לכרמים חשובים ומשובחים שבהם כל גפן נמכרת או מוערכת במחיר גבוה של מטבע כסף אחד [שד"ל, מצודת דוד]. לעומת זאת, המילים לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת מתארות מינים שונים של קוצים ודרדרים [אבן עזרא, מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בנבואת חורבן ועזיבה. מקומות שבעבר היו כרמים יקרים, יהפכו לשממה בעקבות פלישת צבאות אשור והשחתת הארץ שנה אחר שנה. בעלי הקרקעות ייאלצו לברוח ולנטוש את אדמתם, וכתוצאה מהיעדר עבודת אדמה, הכרמים יתכסו בקוצים, תולעים ועקרבים [רש"י, אבן עזרא, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מצב זה מסביר מדוע העם ייאלץ להתקיים מחלב בהמות ודבש במקום מלחם ויין, שכן שדות התבואה והכרמים ייחרבו לחלוטין [מלבי"ם].
הביטוי לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה מוסבר כמליצה המבטאת בעלות. הקוצים יהפכו כביכול לאדוני הארץ החדשים, וינכסו לעצמם את הכרמים היקרים [מלבי"ם]. מנגד, קיימת זווית ראייה רוחנית ייחודית המציעה כי עזיבת הכרמים וצמיחת הקוצים לא ינבעו רק מפגעי המלחמה, אלא מכך שבני דורו של חזקיהו ירבו לעסוק בתורה ויאבדו עניין בשתיית יין, ולכן יזניחו את הטיפול בגפנים [מצודת דוד].
בניגוד מוחלט לגישת החורבן, קיימת דעה המפרשת את הכתוב כנבואת ברכה ותקומה, תוך הבנת סדר הדברים באופן הפוך. לפי תפיסה זו, אותם מקומות שכיום הם מלאים בקוצים ואינם ניתנים לעיבוד בגלל המלחמה, יהפכו בעתיד לכרמים משגשגים ופוריים. האדמה תבורך ותוציא פרי רב וטוב, עד שכל חלקה תצמיח אלף גפנים שוות אלף כסף [רד"ק].