צבאות האימפריות הזרות נמשלים לנחילים עצומים של זבובים ודבורים הפושטים על ארץ יהודה. ההמונים הרבים של כוחות האויב ישטפו את הארץ כולה באין מפריע, ולא יותירו בה חלקה אחת פנויה. עוצמת ההשתלטות באה לידי ביטוי בכך שמרוב צפיפותם, הפולשים ייאלצו לחנות ולהתבסס גם במקומות הנידחים, השוממים והבלתי מיושבים ביותר [אבן עזרא, מצודת דוד, שד"ל].
הפרשנים נחלקו בשאלה האם תיאורי המקומות שבהם ינוחו הנחילים הם תיאורים פיזיים של תוואי השטח או משלים לסוגי היישובים שייכבשו.
הביטוי בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת מתואר בגישה המרכזית כעמקים עמוקים ושדות בור שוממים וחרבים [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. מנגד, יש שפירשו זאת כמשל לערים הממוקמות בעמקים [רד"ק], או לערים שייחרבו ויישארו שוממות מרוב פחד מפני האויב [אברבנאל].
באשר למיקום וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, הפירוש המילולי מתייחס לחריצים, לשיני הסלע ולנקרות בתוך הצורים, מקומות שבהם האויב יכול לארוב [רש"י, מצודת ציון]. במישור האלגורי, נקיקים אלו מסמלים את הערים הבצורות והמוגנות הממוקמות על סלעים גבוהים [רד"ק, אברבנאל].
הצמחים המוזכרים בפסוק מסמלים גם הם את הפשיטה המוחלטת. וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים מתפרשים לרוב כמיני קוצים ושיחים דוקרניים הננעצים בבשר [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ], או כאילנות סרק פחותים שאינם נותנים פרי [רד"ק, אבן עזרא]. בנמשל, הקוצים והעצים הנחותים מסמלים את ערי הפרזות והכפרים הפתוחים והחלשים שייכבשו בקלות [רד"ק, אברבנאל].
המילה וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים זכתה למגוון פירושים. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בצמחי בר ובאילנות סרק פחותים ונבזים [מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ], או באזורי מרעה [שד"ל]. לעומת זאת, גישה אחרת גוזרת את המילה מהשורש ה.ל.ל, ומפרשת אותה במשמעות של שבח וגדולה. לפי גישה זו, הכוונה היא ל"בתי תושבחתא", קרי בתי כנסת ומקומות תפילה [רש"י ושד"ל בשם תרגום יונתן], או למגדלים היפים והמשובחים שהקיפו את ירושלים [אברבנאל].
התמונה העולה מן הפסוק היא של כיבוש טוטאלי. האויבים יחנו בכל רחבי יהודה ויכבשו את המישור וההר, את המקומות הבזויים והמשובחים כאחד, ולא יותירו דבר שלם בדרכם אל עבר ירושלים [אברבנאל].