ישעיהו, פרק ז׳, פסוק י״ד

מול סירובו של המלך אחז לבקש הוכחה משמים, לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת ומעניק על כורחם עובדה מוגמרת בדמות אירוע טבעי וקרוב. האות מתמקד בכך שהִנֵּה הָעַלְמָה, אישה צעירה ובריאה שהיא אשת הנביא או אישה מחצר המלכות, הָרָה כבר עתה אף שהדבר טרם ניכר, או שעתידה להרות בקרוב, וְיֹלֶדֶת בֵּן. האם הצעירה מתוך השראה אלוהית, או לחלופין המלך עצמו, יעניקו לילד את השם ויקיימו את ההנחיה וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. בחירת השם אינה מקרית אלא מהווה את תמצית האות, שכן הוא ישמש עדות חיה לכך שה' נמצא עמנו ויציל את העם מידי אויביו.