ישעיהו, פרק ז׳, פסוק כ״ה

האזורים ההרריים והסלעיים שקשים לחרישה ולכן נחפרים ומעובדים בכלי עבודה ידני, וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, יהיו נקיים מהפחד של השתלטות קוצים ועשבים שוטים, ולכן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת. תופעה זו מתרחשת משום שהקוצים מהעמקים אינם מצליחים לטפס אל הפסגות, או משום שבעקבות חזרה בתשובה העם זנח את מותרות הכרמים והשקיע את מרצו בעיבוד קפדני של שדות התבואה החיוניים. בזכות הברכה והעיבוד, מקומות אלו יהפכו לאזורי מרעה פוריים ובטוחים, וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר. הבהמות יוכלו לרעות ולדרוך שם בחופשיות, וּלְמִרְמַס שֶׂה, ומרוב שפע ושלום הבעלים כלל לא יחששו מכך שהן רומסות את השטח.