ישעיהו, פרק ז׳, פסוק כ״ה

יצא לכם פעם לטפס על הר גבוה ומלא בסלעים ולחשוב כמה קשה לגדל שם צמחים? בדרך כלל קל יותר לגדל תבואה בעמקים הישרים, אבל כאן מתרחש היפוך מפתיע. דווקא ההרים הגבוהים והקשים הופכים למקום מלא בברכה, ביטחון ושפע. בגלל שההרים סלעיים, אי אפשר לחרוש אותם במחרשה רגילה, ולכן אלו מקומות אשר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, כלומר חופרים ומעבדים את האדמה שלהם בעזרת כלי עבודה ידני שנקרא מעדר. בזכות העבודה היסודית הזו, לא תגיע לשם יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת, שזהו הפחד מפני קוצים ועשבים רעים שישתלטו על הקרקע. במקום קוצים, ההרים האלו יהפכו לשדות מרעה ירוקים ופוריים ויהיו לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה. המילה וּלְמִרְמַס פירושה דריכה ברגל, וזה אומר שהחקלאים פשוט ישלחו לשם את הבהמות שלהם כדי שירעו ויסתובבו בחופשיות. מרוב שיהיה שם שפע עצום ושלום, לבעלים בכלל לא יהיה אכפת שהפרות והכבשים דורכות ואוכלות בשטח.