לקראת סוף ימי המלך צדקיהו, קיימת הבחנה ברורה בין ישראל שגלו לבבל ועתידים לשגשג בגוף וברוח, לבין הנשארים שעתידים לסבול פעם אחר פעם. הפורענות הקשה שעליה נאמר וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב, אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר, מכוונת באופן ספציפי כלפי אלו שירצו לשוב לארץ ישראל. העונש יכה בהם עַד תֻּמָּם, כלומר עד לכליונם ולהשמדתם המוחלטת, כך שייעלמו לגמרי מֵעַל הָאֲדָמָה.
ירמיהו, פרק כ״ד, פסוק י׳
וְשִׁלַּ֣חְתִּי בָ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר עַד־תֻּמָּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיהֶֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.