נבואה זו, הצופה את סוף ימי המלך צדקיהו, מציגה הבחנה ברורה בין ישראל שגלו לבבל, אשר עתידים לשגשג ולחיות חיים טובים מבחינה רוחנית וגופנית, לבין הנשארים שעתידים לסבול פעם אחר פעם [ביאור שטיינזלץ]. הפורענות הקשה המופיעה בפסוק, וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב, מכוונת באופן ספציפי כלפי אותם אלו שירצו לשוב לארץ ישראל [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, בצירוף אֶת הָרָעָב, מעירים הפרשנים כי המילה נכתבה ללא אות וי"ו החיבור בתחילתה, וזאת על פי כללי המסורת [מנחת שי, רד"ק].
תוצאת הפורענויות מתוארת במילה תֻּמָּם. משמעות מילה זו היא כליון, השלמה והשמדה מוחלטת, והכוונה היא שהם יכלו לגמרי ויעלמו מעל פני האדמה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].