חזון נבואי זה מציג תמונת מצב היסטורית ורוחנית של עם ישראל, מיד לאחר השלב הראשון והדרמטי של גלות בבל, ומעניק משמעות עמוקה לפיצול שנוצר בעם.
הנביא ירמיהו מתאר כי הִרְאַנִי ה' במראה הנבואה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה הִרְאַנִי מנוקדת באות ה"א בחיריק [מנחת שי, רד"ק]. בחזון זה רואה הנביא שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים, כלומר שני כלים, קדרות או סלים המלאים בתאנים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. התאנים היו מוּעָדִים, שפירושו מוכנים, מזומנים ועומדים הכן [רוב הפרשנים], והן הונחו לִפְנֵי הֵיכַל ה'.
העמדת הסלים לפני ההיכל אינה מקרית. התאנים נמשלות לביכורים המובאים אל המקדש ומונחים לפני המזבח. בכך רומז האל כי הוא בוחן ושופט את העם כולו בהשגחתו. למרות שחלק מן העם גלה לבבל וחלקו נשאר בירושלים קרוב למקדש, מקום הימצאם הפיזי אינו מקנה להם יתרון, ושתי הקבוצות עומדות למשפט שווה לפניו [חומת אנך, אברבנאל].
מבחינה כרונולוגית, החזון התרחש אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר... אֶת־יְכָנְיָהוּ [מצודת דוד]. גלות זו אמנם קדמה לחורבן הסופי והייתה קטנה ממנו בהיקפה, אך היא הייתה משמעותית ביותר מבחינה היסטורית, שכן גלתה בה העילית החברתית והרוחנית של העם [ביאור שטיינזלץ].
בתיאור הגולים, הכתוב מפרט כי נלקחו גם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. לגבי זהותם של אלו, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות:
הגישה המעשית-היסטורית מפרשת כי מדובר באומנים מומחים, חרשי עץ ושומרי שערים. הבבלים הגלו אותם במכוון כדי למנוע מתושבי יהודה את היכולת לייצר נשק ולתכנן מרד עתידי [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, הגישה הרוחנית מפרשת כי מדובר ביועצים, חכמים ותלמידי חכמים גדולים [רש"י, רד"ק]. לפי גישה זו, התארים הם מטפוריים: הֶחָרָשׁ מציין שכאשר אחד מהם היה מדבר דברי תורה, כולם היו שותקים כחירשים כדי להאזין לו; וְהַמַּסְגֵּר מציין שכאשר היו סוגרים ומכריעים סוגיה הלכתית, איש לא היה יכול לפתוח ולחלוק על פסיקתם [רש"י].
במישור הסמלי, החזון נועד להמחיש את ההבדל המהותי בין שתי קבוצות העם באמצעות שני דוודי התאנים. הדוד האחד, שבו תאנים טובות ומקובלות, מסמל את המלך יכניה, שריו וחכמיו ששמעו בקול ה' ונכנעו למלך בבל. גלותם נועדה לטובה ולשמירה, והם עתידים לשגשג רוחנית בבבל – שם יתחכמו בתורה וייווצר התלמוד הבבלי – ולבסוף אף ישובו לבנות את הבית השני. לעומת זאת, הדוד השני, ובו תאנים רעות, מסמל את המלך צדקיהו והנשארים בירושלים או אלו שברחו למצרים. קבוצה זו סירבה לשמוע בקול הנביא, מרדה במלך בבל בניגוד לרצון ה', ולכן עתידה לסבול מחורבן, מרעב ומכליון [אברבנאל, חומת אנך].