העונש הכבד הניחת על העם מגיע במידה כנגד מידה. כשם שהם כיוונו להטיל חרפה על דברי הנבואה, כך ה' יביא עליהם חֶרְפַּת עוֹלָם [מלבי"ם]. המושג עוֹלָם בפסוק אינו מתאר בהכרח נצח, אלא מציין תקופת זמן מרובה וממושכת שבה ישהו בחרפה כגולים תחת עול הכשדים. הבושה שיחוו בעת שילכו שבי לפני אויביהם תהיה כה עצומה וגדולה, עד אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ [מצודת דוד].
הפסוק משתמש בשני מונחים מקבילים לתיאור ההשפלה: חֶרְפַּת וכְלִמּוּת (שמשמעותה כלימת [ביאור שטיינזלץ]). לכאורה היה ראוי להקדים את המילה כלימה לחרפה, שכן חרפה נחשבת לפגיעה חמורה יותר. אולם, המילה "כלימות" מופיעה שנייה כדי להוסיף רובד נוסף של סבל: בעוד שחרפה מגיעה בעקבות מעשה מסוים ויכולה להתרחש גם שלא בפניו של האדם, הרי שכלימה מוטחת באדם ישירות בפניו, והיא עשויה לבוא גם על לא דבר. מכאן שהם יסבלו לא רק מחרפה בעקבות מעשיהם, אלא גם מהשפלה פומבית שרירותית [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, המילה וּכְלִמּוּת מנוקדת בשורוק באות וי"ו ובדגש באות מֵ"ם, וזאת בניגוד למספר גרסאות שבהן הופיע ניקוד חולם [רד"ק, מנחת שי].