הנביא ניצב מול קהל ציני הכולל את העם, נביאי שקר וכוהנים, הפונים אליו בשאלה הנראית תמימה על דבר ה', אך למעשה מסתירה לעג וזלזול.
המילה מַשָּׂא נושאת בפסוק זה משמעות כפולה. מצד אחד, היא מציינת נבואה [מצודת ציון], ובפרט נבואה הנאמרת בלשון של משל ומליצה [מלבי"ם]. מצד שני, משמעותה המילולית היא סבל ומשא פיזי כבד [רד"ק, מלבי"ם].
כאשר העם, נביאי השקר והכוהנים [רד"ק, מצודת דוד] שואלים את ירמיהו מַה מַּשָּׂא יְהֹוָה, הם אינם מחפשים בכנות מסר אלוהי או אמרה חדשה ומבריקה [שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי שאלה זו נאמרת בלשון שחוק, לעג וליצנות. השואלים רומזים שנבואותיו של ירמיהו מהוות עבורם עול כבד ומעיק [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, מכיוון שנבואות ירמיהו עסקו בחורבן ולא במליצות פיוטיות, השימוש שלהם במילה זו נועד להתלוצץ על סגנונו ולהפוך את דבריו למשלים ריקים [מלבי"ם]. ה', הבוחן כליות ולב, יודע שכוונתם הפנימית בשימוש במילה זו היא לכבדות ולטורח [רד"ק].
התשובה האלוהית לשאלתם הופכת את הקערה על פיה ומשתמשת באותו מטבע לשון. כאשר הנביא מצטווה לענות אֶת מַה מַּשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם, הוא למעשה אומר להם: אתם שואלים מהו המשא? דעו שאתם בעצמכם מהווים משא כבד על ה' [רש"י, מלבי"ם]. המשמעות של המילה וְנָטַשְׁתִּי היא עזיבה [רש"י, מצודת ציון]. ה' משיב להם כי יעשה להם בדיוק את מה שראוי לעשות למשא כבד [מצודת דוד]: הוא יעזוב, ישליך ויזנח אותם מעליו, ממש כפי שאדם משליך מעליו משא כבד ומעיק כדי שלא יהיה עליו לטורח עוד [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ].