נבואת הזעם מופנית כנגד נביאי השקר שהבטיחו לעם שלום ושלווה, ומבהירה כי גזירת פורענות אלוהית כבר יצאה לדרך [מלבי"ם, אברבנאל]. הדברים עונים על התמיהה מדוע נביאי השקר אינם נענשים מיד על חטאם; הפורענות כבר נגזרה, והיא עתידה להתרחש בהכרח [אברבנאל]. יש הסבורים כי נבואה זו מכוונת לעתיד הרחוק, לימות המשיח, אז יכלו כל הרשעים מן העולם [רד"ק], או לעונשם של הרשעים לאחר המוות בעולם הנשמות [אברבנאל].
השימוש בפועל בלשון עבר, יָצְאָה, כדי לתאר אירוע עתידי, אופייני לסגנון הנבואה. הוא בא ללמד שדבר ה' מוחלט וקיים כאילו כבר התרחש בפועל [מצודת דוד, רד"ק].
הביטוי סַעֲרַת ה' חֵמָה יָצְאָה מתאר רוח סערה אלוהית שתפרוץ מתוך זעם רב [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המשמעות היא שהכעס הפנימי והנסתר יוצא כעת אל הפועל והופך לענישה אקטיבית [מלבי"ם].
המשך הפסוק, וְסַעַר מִתְחוֹלֵל, מהווה כפילות שבאה להדגיש ולהעצים את חומרת המכה [רד"ק]. הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים להבנת המילה מִתְחוֹלֵל: גישה אחת מסבירה שהסערה מעוררת פחד, חיל וחלחלה [מצודת דוד, מצודת ציון], והיא מחזרת ומחפשת מקום לשכון בו [רש"י, רד"ק]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון מחול וסיבוב, כלומר סערה הרסנית המסתובבת במעגלים כמערבולת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בסופו של דבר, הסערה עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל – היא תיפול, תשכון ותנוח בקביעות על ראשם של הרשעים עד להשמדתם המוחלטת [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].