חזון הגאולה השלמה מציג מציאות עתידית של אחדות לאומית, ביטחון מוחלט וקשר ישיר אל הצדק האלוהי. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה בְּיָמָיו מתייחסת לימות המשיח. תקופה זו תתאפיין בתיקון היסטורי עמוק, שכן בניגוד לתקופת בית שני שבה חזרו לארץ רק בני יהודה והיו נתונים לשלטון זר, בגאולה העתידית יתרחש קיבוץ גלויות מלא. שבט יהודה המצוי בגלות יוושע, ויחד עמו וְיִשְׂרָאֵל – המייצגים את עשרת השבטים ובני משה – ישובו לארצם ויחיו יחדיו בשלום ובביטחון מוחלט כאיש אחד [מצודת דוד, חומת אנך]. תיאור זה מציג גאולה המבוססת על זכות העם, ומשום כך הישועה מתוארת כאירוע מהיר ומקיף הכולל את כלל השבטים מיד, בניגוד לנבואות אחרות המתארות גאולה הדרגתית ואיטית במקרה שהעם לא יזכה לכך [מלבי"ם].
באשר להמשך, וְזֶה־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ יְהֹוָה צִדְקֵנוּ, עולה השאלה למי מוענק השם החדש ומי קורא בו. רוב הפרשנים מסכימים כי עם ישראל הוא שיקרא למשיח בשם זה [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, מנחת שי]. עם זאת, קיימת דעה שלפיה הכינוי מוסב על עם ישראל עצמו, שיזכה להיקרא בשם זה [מלבי"ם]. גישה פרשנית נוספת מציעה חלוקה שונה של המילים, ולפיה ה' הוא זה שיקרא למשיח בשם "צדקנו", אולם הודגש כי קריאה זו מנוגדת לטעמי המקרא [מנחת שי].
משמעות השם יְהֹוָה צִדְקֵנוּ היא שה' הוא מקור ישועתנו [שטיינזלץ], וכי בימי המשיח ה' יצדיק את העם, וצדקתו תהיה לקיום תמידי שלא יסור לעולם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. הענקת שם הכולל בתוכו את שם ה' ממשיכה מסורת מקראית שבה אישים, מקומות או חפצים נקראים על שם ה' כדי לבטא את ההשגחה וההקשר המיוחד הנמצא בהם, בדומה למשה שקרא למזבח "ה' נסי" או יעקב שקרא למזבח "אל אלהי ישראל" [רד"ק, מנחת שי].