נוכחותו והשגחתו של ה' מקיפות את הבריאה כולה, ולכן כל ניסיון אנושי להסתתר מפניו הוא חסר תוחלת, שכן מושגים של מרחק וגבולות פיזיים אינם תקפים לגביו.
המילים אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ מנוסחות כשאלה רטורית כפולה, הממשיכה את הרעיון שנידון בפסוק הקודם [רש"י]. התמיהה ברורה: האם ייתכן שאדם יתחבא במקום סתר וה' לא יראה אותו, או שדבר כלשהו יכול כלל להיעלם מעיניו? [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
על כך באה התשובה: הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (המילה הֲלוֹא נכתבת בכתיב מלא עם האותיות וי"ו ואל"ף, כפי שמופיע בספרים המדויקים על פי המסורת [מנחת שי]). מאחר שה' ממלא את העולם כולו, הרי שהוא נמצא גם באותו מקום מסתור שבו האדם מנסה להתחבא [מצודת דוד]. ממילא הכל גלוי לפניו, ומושגים אנושיים של קרבה וריחוק מאבדים כל משמעות ביחס אליו [ביאור שטיינזלץ].
את הביטוי אֲנִי מָלֵא יש להבין במשמעות של "אני ממלא", כלומר שה' נמצא בכל מקום. עם זאת, מובהר כי מדובר במשל בלבד; ה' איננו גוף פיזי שתופס מקום במרחב, אלא הכוונה היא שהשגחתו מצויה בכל מקום בשמים ובארץ. רעיון זה דומה לתיאור כבוד ה' הממלא את המשכן, שמתייחס להתגלות של אור שנברא, או כפי שמופיע בתרגום הארמי הקדום המבאר מילים אלו כ"כבודי ממלא" [רד"ק].