הפסוק מציב גבול ברור וחד משמעי בין דמיון אנושי להתגלות אלוהית, ודורש כנות מוחלטת ממי שמתיימר לדבר בשם ה'. הוא ממחיש את הפער התהומי בערכם ובמהותם של חלומות רגילים לעומת נבואת אמת.
ההוראה הראשונה נוגעת להנביא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם. כאשר אדם חולם חלום רגיל, פשוט ודמיוני, עליו להציג אותו ככזה ויְסַפֵּר חֲלוֹם בדרך של סיפור בעלמא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עליו לספר זאת כדברי הבאי רגילים, ולא לנסות להעניק לחלום תוקף וחיזוק של נבואה [רש"י, מלבי"ם]. לעומת זאת, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, מי שבאמת קיבל מסר מאת ה', יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת באופן ברור, מבלי לערב בו הבלים וחלומות שווא [רד"ק, מלבי"ם].
יש לשים לב להבדל הלשוני המדויק בפסוק: לגבי החלום נאמר יְסַפֵּר, שכן זהו רק תיאור של מראות שמקורם בכוח המדמה של האדם. לעומת זאת, לגבי הנבואה נאמר יְדַבֵּר, פעולה המעידה על שימוש בכוח השכלי וההגיוני הפועל יחד עם החזון [רד"ק].
כדי להמחיש את ההבדל, שואל הפסוק: מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר? המילה לַתֶּבֶן מכוונת לקש הפשוט, ואילו הַבָּר הוא התבואה הנקייה המיועדת למאכל [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסבירים את המשל כשאלת ניגוד עמוקה: מה הקשר בין שקר לאמת, וכיצד ניתן בכלל להשוות בין חלום דמיוני לנבואת אמת? התבן ראוי רק למאכל בהמות או למלאכה, בעוד הבר הוא מזון חיוני לבני אדם. כך גם החלומות הרגילים הם תוצר הדמיון שאין בהם כמעט אמת, בניגוד לנבואה שהיא אמת צרופה [רד"ק]. נביא האמת יודע לזהות כי בנבואה אלוהית אין כלל "תבן" ופסולת בדויה, אלא רק "בר" נקי [מלבי"ם].
לצד הפירוש המבדיל באופן מוחלט בין השניים, קיימות גישות נוספות למשל זה. חז"ל מתמקדים דווקא בקשר המציאותי שבין חלקי התבואה, ודורשים שכפי שאי אפשר לגדל בר ללא תבן, כך אי אפשר שיהיה חלום ללא דברים בטלים. כיוון שונה לחלוטין מציג התרגום, המעביר את המשל מתוכן המסר אל האנשים עצמם: כשם שמפרידים את התבן מהתבואה, כך מובדלים הרשעים מן הצדיקים [רד"ק].