קריסתה המוחלטת של ההנהגה הרוחנית משתקפת במלוא חומרתה, כאשר דווקא הדמויות שאמורות להורות לעם את הדרך הטובה נטמעו בחטא. המילים גַּם נָבִיא גַּם כֹּהֵן מדגישות את גודל השבר: אפילו אלו שהכל אמורים ללמוד מהם [רש"י], בין אם באמצעות הנבואה ובין אם על פי התורה [מלבי"ם], הושחתו. באשר לזהותם, יש המפרשים כי מדובר בנביאי שקר ובכהני הבעל [מצודת דוד], ויש הרואים בהם סופרים המדברים דברי שקר מדעתם וכהנים משבט לוי [רד"ק].
המילה חָנֵפוּ מתפרשת במובן של השחתה, חטא ורשע. במקום להוכיח את העם, מנהיגים אלו נהגו במשוא פנים, החניפו לאנשים ונמנעו מאמירת האמת [מצודת דוד, רד"ק].
חומרת מעשיהם מגיעה לשיאה במילים גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם. לא זו בלבד שהם אינם מדריכים את העם, הם אף אינם יראים מה' השוכן עמם [מלבי"ם]. רעתם לא נעשתה בסתר, אלא בתוך בית ה' עצמו, מקום הימצאם הטבעי של הכהנים והנביאים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי רעה זו מתייחסת לעבודה זרה בתוך בית המקדש, שם היו זובחים ועובדים לאלוהים אחרים, ואף הגדילו לעשות כשהעמידו דמות של עבודה זרה בתוך ההיכל עצמו [רש"י].