אזהרה חמורה מופנית אל העם לבל יטו אוזן לנביאי השקר, שכן דבריהם אינם נושאים כל בשורה אלוהית אלא תעתוע בלבד. הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי עַל דִּבְרֵי היא פשוט "אל דברי", וכי המילה חֲזוֹן מתייחסת לראייה, ובפרט למראה נבואי.
נביאים אלו מַהְבִּלִים את העם, כלומר מפתים, מתעים ומטמטמים אותם בדברי הבל שאין בהם כל ממש. [מלבי"ם] מדייק ומסביר כי קיים הבדל בין שקר סתמי לבין הבל: לעיתים אדם עשוי לומר שקר בשם ה', אך התוכן עצמו אינו הבל ואף עשויה להיות בו תועלת מסוימת. אולם במקרה של נביאים אלו, דבריהם הם גם שקר מוחלט וגם הבל גמור וחסר תועלת.
הסיבה לריקנות זו היא שהם מדברים את חֲזוֹן לִבָּם – הם בודים מראות מתוך דמיונם הפרטי בלבד, ולא קיבלו כל נבואה מִפִּי ה'. כיצד, אם כן, אמור העם לזהות את התרמית? [חומת אנך] מסביר כי אין צורך בראיות והוכחות מורכבות כדי לחשוף את שקרותם. עצם העובדה שהם מבטיחים שלום לאנשים חוטאים המנאצים את ה' ועוברים על דתו [רד"ק, חומת אנך], מעידה באופן פשוט ומפורסם כי שקר בוטה בפיהם, ולכן החובה שלא להאזין להם ברורה ומוחלטת.