כאבו הפיזי והנפשי של נביא האמת צף ועולה מבעד למילים, וחושף את המשא הכבד המוטל על כתפיו. זעקה זו משמשת קו שבר המבדיל בין נבואת האמת, המטלטלת את הגוף והנפש, לבין דברי החלקות של נביאי השקר.
המילה לנביאים פותחת את הכתוב, והאות למ"ד שבראשה משמעותה "בעבור" או "על אודות" [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הנביא מעיד כי נשבר לבי בקרבי, כלומר הוא חש צער עמוק עד כאב [ביאור שטיינזלץ]. התגובה הפיזית מתבטאת במילים רחפו כל עצמותי, המעידות על תנועה, רעידה ותנודה דוגמת כנפי ציפור המרחפת על קנה [רש"י, מצודת ציון], או לחלופין על תחושה שהעצמות מתפרקות ומתנתקות מחיבורן הטבעי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מצב זה מדומה לאדם שיכור, וכגבר עברו יין, שגבר עליו היין, עבר בגופו, העביר אותו ממצבו הרגיל ובלבל את דעתו [רד"ק, מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בהבנת הגורם לאותה סערת נפש וגוף. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשבר נובע ממעשיהם של נביאי השקר. לבו של ירמיהו נשבר משום שאותם נביאים מטעים את העם, מבטיחים להם שלום של שווא, ובכך מונעים מהם לשוב בתשובה לנוכח תוכחות נביאי האמת [רש"י, רד"ק]. הצער העמוק והבלבול שאוחזים בו נובעים מהכאב העצום על חילול ה' וחילול דברי קודשו, שנעשה כאשר נביאי השקר שמים את דברי הכזב שלהם בפיו של האל [מצודת דוד, רד"ק]. בנוסף, החרדה הפיזית נובעת מעצם שמיעת הגזירה הרעה והפורענות העתידה לבוא מאת ה' [רש"י, מלבי"ם].
מנגד, גישה אחרת מתמקדת בחוויה הנבואית עצמה. לפי קו מחשבה זה, הכתוב מתאר את ההשפעה הפיזית העצומה של קבלת נבואת אמת. הנביא מאבד את חושיו ונותר מבולבל כשיכור בעת החיזיון האלוהי, מפני ה', וגם לאחריו, ומפני דברי קדשו, בשל עוצמת הדיבור שכבר שמע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בהמשך לתפיסה זו, יש המציגים את הפסוק כעימות חזיתי בין ירמיהו לנביאי השקר. ירמיהו רואה את נביאי השקר חיים חיי נוחות, אוכלים ומתעדנים, וזועק מכאב על הפער העצום ביניהם. הוא מסביר כיצד שפע הנבואה האלוהית גורם לו לביטול החושים, לרעידת העצמות ולתרדמה כשל שיכור. העובדה שנביאי השקר אינם חווים שום טלטלה פיזית או נפשית שכזו, מוכיחה כי מעולם לא עמדו בסוד ה', וכי דבריהם הם כזב ורמאות [אברבנאל].