הפסוק מדריך את העם לגבי הסגנון והלשון הראויים שבהם עליהם להשתמש כאשר הם שואלים או מספרים זה לזה על דברי הנביא [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי עַל־רֵעֵהוּ מפורש על ידי הפרשנים במשמעות של אל רעהו, כלומר פנייה של אדם לחברו.
הפסוק מציג שתי לשונות פנייה: מֶה־עָנָה ה' ו־מַה־דִּבֶּר ה'. סביב כפילות זו קיימות שתי גישות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה הבחנה מהותית בין שני הביטויים: המילה עָנָה מתייחסת ספציפית למענה ותשובה לשאלה שהוצגה בפני ה' דרך הנביא, בעוד המילה דִּבֶּר מתייחסת לנבואה או דיבור שה' יזם והתחיל מעצמו, מבלי שנשאל קודם לכן [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי אין הבדל בין הביטויים, והפועל עָנָה בפסוק זה אינו מציין בהכרח מתן תשובה לשאלה, אלא הוא מילה נרדפת לדיבור ואמירה, במשמעות זהה למילה דִּבֶּר [רד"ק].