יצא לכם פעם להרגיש בושה גדולה? תארו לעצמכם מה קורה כשהתחושה הלא נעימה הזו נמשכת המון זמן. בני ישראל זלזלו בדברי הנבואה והתייחסו אליהם בחוסר כבוד. לכן ה׳ קובע שהם יקבלו עונש של מידה כנגד מידה, בדיוק כמו שהם ניסו לבייש את הנביאים, כך הם בעצמם יחוו חֶרְפַּת עוֹלָם. המילה עוֹלָם כאן לא אומרת שזה יימשך לנצח, אלא שמדובר בתקופה ארוכה מאוד שבה הם יחיו בגלות. הבושה שהם ירגישו כשיעזבו את הארץ וילכו בשבי תהיה כל כך עצומה, אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ, פשוט אי אפשר יהיה לשכוח אותה.
הנביא משתמש בעוד מילה כדי לתאר את ההרגשה הזו, וּכְלִמּוּת, שפירושה כלימה והעלבה. למה צריך שתי מילים שונות? כי כל אחת מתארת סוג אחר של חוסר נעימות. חֶרְפַּת היא בושה שמגיעה בגלל מעשה לא טוב שאדם עשה, והיא יכולה לקרות גם כשמדברים עליו מאחורי הגב. אבל כְלִמּוּת היא העלבה שמטיחים לאדם ישר בפרצוף, מול כולם, ולפעמים אפילו בלי שום סיבה. העם יחווה את שני הסוגים, גם בושה על המעשים שלהם, וגם השפלה פומבית מאת האויבים שלהם.