ירמיהו, פרק כ״ד, פסוק א׳

תארו לעצמכם שאתם עומדים מול שני סלים, באחד יש פירות טריים ומתוקים ובשני פירות מקולקלים לגמרי. מה לדעתכם המראה הזה מנסה להגיד לנו? בדיוק תמונה כזו מראה ה' לנביא ירמיהו. בחזון מיוחד הוא רואה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים, כלומר שני סלים או כלים המלאים בתאנים. התאנים האלו היו מוּעָדִים, שזה אומר שהן היו מוכנות ומזומנות, והן הונחו ממש לִפְנֵי הֵיכַל ה'. המיקום הזה אינו סתמי, הוא בא ללמד שה' רואה ובוחן את כל העם במשפט שווה, לא משנה איפה הם נמצאים. החזון הזה מתרחש אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר... אֶת יְכָנְיָהוּ. מלך בבל לקח איתו מארץ ישראל את מלך יהודה יחד עם האנשים החשובים ביותר בעם. בין האנשים שלקחו היו גם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, שהם אומנים ומומחים בעבודות שונות. הבבלים לקחו אותם בכוונה כדי שהאנשים שנשארו ביהודה לא יוכלו לייצר כלי נשק ולמרוד בהם. דרך סלי התאנים, ה' מסביר לירמיהו את ההבדל בין שתי קבוצות בעם. סל התאנים הטובות מסמל את האנשים שהקשיבו בקול ה' והלכו לגלות בבל. ה' שומר עליהם שם, והם יזכו להמשיך ללמוד תורה ובעתיד אף לחזור ולבנות את בית המקדש השני. לעומת זאת, סל התאנים הרעות מסמל את האנשים שבחרו לא להקשיב לדברי הנביא ונשארו בירושלים או ברחו למצרים, ולכן הם לא יזכו להגנה ויאלצו להתמודד עם זמנים קשים מאוד.