חזון הנביא מציג שתי קבוצות מנוגדות לחלוטין של פירות, המסמלות שני חלקי עם שונים. סל אחד מלא בתאנים משובחות, ואילו הסל השני מכיל תאנים פגומות שאינן ראויות למאכל.
הפרשנים עומדים על הניסוח התחבירי של הביטוי הַדּוּד אֶחָד. מבחינה דקדוקית היה ראוי להיכתב "הדוד האחד", בהוספת ה"א הידיעה למילה "אחד". [מלבי"ם] מסביר כי השמטה זו באה ללמד שכל סל עומד בפני עצמו ומייצג קבוצה נפרדת לחלוטין במשמעותו הסמלית: סל אחד מייצג את הגולים לבבל, ואילו הסל השני מייצג את הנשארים בירושלים.
הסל הראשון מתואר כמלא בתְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה הַבַּכֻּרוֹת מתארת תאנים שהקדימו להתבשל כל צורכן בתחילת עונת האיסוף. תאנים אלו, המבשילות לראשונה, נחשבות למובחרות וחביבות במיוחד על מי שמוצא אותן. [רד"ק] מוסיף כי המילה משמשת כשם תואר, ומכוונת לעצי התאנה עצמם המקדימים לתת את פריים.
לתיאור זה ישנה משמעות סמלית הנוגעת למצב העם. [מלבי"ם] מבאר כי טבעה של התאנה הוא שאם אין קוטפים אותה מיד עם הבשלתה, היא מתליעה ונפגמת מחום השמש. לכן, התאנים הטובות והמוקדמות מסמלות את גלות יהויכין, שהיו הראשונים להילקח מארץ ישראל אל הגלות, ובכך נקטפו מוקדם, איכותם נשמרה והם ניצלו מקלקול.
לעומת זאת, הסל השני הכיל תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. הפרשנים מסבירים כי אלו היו תאנים כה רקובות ורעות, עד שלא הייתה כל אפשרות לאכול אותן בשל רמת קלקולן הגבוהה.