ירמיהו, פרק מ״ז, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לראות משהו קשה שקורה ולרצות פשוט לצעוק לו שיפסיק? תארו לעצמכם שהייתם יכולים לדבר אל כלי נשק ולבקש ממנו להפסיק לפגוע באחרים. זה בדיוק מה שהנביא עושה כשהוא רואה את העונש הכבד שמקבלים הפלשתים. כואב לו לראות את הפגיעה המתמשכת בהם, והוא פונה אל החרב כאילו היא אדם ושואל אותה מתי היא כבר תנוח. הנביא פותח במילה הוֹי, שזו מילה שמשתמשים בה כדי לקרוא למישהו. הוא קורא לה חֶרֶב לַה', כדי להסביר שזו לא חרב רגילה של חייל, אלא עונש שהגיע מלמעלה, מאת ה'. הנביא זועק אל החרב ושואל אותה עַד־אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי, כלומר, עד מתי תמשיכי להכות בלי הפסקה ולא תמצאי מנוחה? לאחר מכן, הוא מבקש ממנה הֵאָסְפִי אֶל־תַּעְרֵךְ, שזה אומר לחזור לתוך הנרתיק שבו שומרים אותה. הכוונה היא בקשה מהאויב לחזור לארצו ולהפסיק לתקוף. בסוף, הנביא מתחנן ואומר לחרב הֵרָגְעִי וָדֹמִּי, כלומר, תמצאי מנוחה ותהיי בשקט. הוא בעצם מבקש שאם החרב לא מסכימה לחזור לגמרי למקום שלה, שלפחות תירגע קצת ותפסיק לפגוע כל הזמן.