יואל, פרק ד׳, פסוק א׳

תקופת גאולת ישראל ומשפט העמים עתידה להתרחש באחרית הימים, בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא, אף שיש הסבורים כי נבואה זו כבר התגשמה בעבר בימי המלך יהושפט. בזמן זה ה' יפדה את ישראל ויקיים אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת, פעולה אקטיבית של החזרת השבויים לארצם, אשר תוביל למנוחה ולהשבת מדרגתם הרוחנית כפי שרומזת המילה הכתובה אשוב. אף על פי שהנבואה מזכירה רק את יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, עתידים להיגאל ולשוב גם עשרת השבטים, וההתמקדות ביהודה נובעת ממרכזיותו בעיני ה', מהיותה עיר המלוכה ומכך שמשם יצא מלך המשיח. בנוסף, אזכור ירושלים רומז למלחמה הגדולה שתתרחש בה באותה עת, בין אם זו מלחמת גוג ומגוג שבה יתקבצו כל העמים, ובין אם זהו מאבק שה' יעורר בין אדום לישמעאל כנקמה על שהחריבו את הארץ בעבר.